ההליך מתאים למגוון גילאים, אך חשוב לוודא שהקרקפת בריאה וזקיקי השיער באזור התורם (לרוב עורף הראש) תקינים. הגיל המינימלי המומלץ לגברים הוא סביב גיל 25, לאחר שהשינויים ההורמונליים נוטים להתייצב — דבר שמקטין את הסיכון לנשירה עתידית באזורים מושתלים.

נשירת שיער יכולה לנבוע משילוב של גורמים גנטיים, הורמונליים וסביבתיים. הסיבה השכיחה ביותר היא אלופציה אנדרוגנטית – התקרחות תורשתית הנגרמת מרגישות של זקיקי השיער להורמון DHT. בנוסף, נשירה עשויה להופיע כתוצאה ממצבי סטרס, חסרים תזונתיים, שינויים הורמונליים (כגון לאחר לידה), מחלות עור בקרקפת או שימוש בתרופות מסוימות.

במרבית המקרים, כן. השתלים נלקחים מאזורים בקרקפת שאינם מושפעים מהורמון הנשירה DHT — ולכן השיער המושתל ממשיך לצמוח באופן טבעי. יחד עם זאת, התקרחות עתידית באזורים אחרים עשויה להמשיך להתפתח, ולעיתים תידרש השלמה נוספת בעתיד.

בקליניקות מתקדמות בישראל, הצלחת ההשתלה יכולה להגיע לשיעור של מעל 90%. גורמים מרכזיים המשפיעים על הצלחת ההליך כוללים:

• איכות הזקיקים
• דיוק הטכניקה
• ניסיון הרופא המטפל
• הקפדה על הוראות טיפול לאחר ההליך

השתלה עלולה להיכשל בעקבות:

• שתלים חלשים או שתלים שנלקחו באופן שגוי
• טכניקת השתלה לא מתאימה
• קרקפת לא גמישה או לא מוזנת דיה
• טיפול לא מספק לאחר ההליך
• אבחון ראשוני לקוי או חוסר התאמה

ביצוע בדיקות מקדימות כמו טריכוסקופיה, טריכוגרם או ביופסיה יכול לצמצם את הסיכון ולוודא התאמה מלאה.

הטכניקות המובילות כיום הן:

• FUE (Follicular Unit Extraction) – הוצאת זקיקים בודדים והשתלתם מבלי להשאיר צלקות, עם החלמה מהירה במיוחד
• השתלת שיער ישירה – גרסה מתקדמת של FUE ,המאפשרת השתלה מדויקת באמצעות עט ייעודית (“Choï Pen”)
• Hybrid Punch – שילוב בין הטכניקות לקבלת מקסימום תוצאה
• FUT – שיטה ותיקה שכוללת חיתוך רצועת עור. כיום פחות נפוצה בשל הסיכון לצלקות הבחירה בטכניקה תלויה בצפיפות השיער, סוג הקרקפת, מבנה השערה והעדפות המטופל.